החיים כמו אופניים – "אם אתה רוצה להגיע רחוק אתה חייב להזיז את הדוושות"

קיבלנו את המכתב הזה מבחור צעיר בשם יאן. יאן מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז ותמיד חווה קושי בריכוז, אי מימוש הפוטנציאל האישי למרות יכולותיו הגבוהות וכתוצאה מכך תסכול רב. יום בהיר אחד הגיע יאן ל"תובנות אחרות". להלן מכתבו של יאן:

 

הנדון: מכתב תודה מכל הלב

"החיים הם כמו אופניים, אם אתה באמת רוצה להגיע רחוק, אתה חייב להזיז את הדוושות".

את המשפט הנ"ל שמעתי מאחד המרצים שלי באוניברסיטה בראשית לימודיי. באותו רגע הבנתי לעומק עד כמה חשובים: המאמץ, האמונה בהשגת המטרה – הוויתור על עונג רגעי למען המטרה הסופית שאתה רוצה להשיג. את המשפט הזה הזכרתי לעצמי, כל פעם שהיתי צריך להישאר עוד בספריה ואחר כך גם עוד בבית וללמוד וללמוד וללמוד בזמן שהחברים שלי מהלימודים כבר יצאו לבלות, כי הם כבר למדו את החומר, כי הם לא חוששים מהמבחן, כי הם יכולים להרשות לעצמם לחיות את הרגע. ההרגשה של קושי להתרכז זמן רב, כדי לקלוט מידע ועוד מידע ועוד ועוד ועוד מידע, זאת הרגשה מאוד מבאסת, אך האמונה שגם אני יכול, אני לא מפגר, ובעיקר היזכרות במשפט "החיים זה כמו אופניים" עזרו לי בהזזת הדוושות לעבר מטרה, גם במחיר של וויתורים, והיו לא מעט וויתורים.

סיימתי בהצלחה תואר ראשון והמשכתי את לימודיי באוניברסיטה. הרגשתי מצד אחד סיפוק שאני מצליח למרות הכל "לדווש" לעבר המטרה, אך מנגד כל הזמן הרגשתי שאין לי את הכלים כדי לייעל את הלימודים, כי כאשר לומדים באופן יעיל יכולים להספיק יותר בפחות זמן. ידעתי, בתוך תוכי, ששום תוסף מזון ואפילו תרופה לא יעזרו לי באמת לממש את הפוטנציאל שלי, וכדי באמת להגביר את יכולת "הדיווש" אני חייב לאמן את המוח,  אבל איך?

התחלתי לחפש באינטרנט, לבדוק ולהשוות בין פתרונות שונים. תוך כדי החיפוש הגעתי לאתר של ATTENGO. יום לאחר מכן רכשתי מנוי שנתי.

הייתי סקפטי – מה התוכנה היא זו שתשפר את יכולת הריכוז שלי? אך מנגד ידעתי שאסור לסגת אחורה,  יש הגיון באימון על המוח ואני חייב לנסות אותו. אני חייב לשפר את היכולת להניע את האופניים אל ההצלחה, ומהיום, כך החלטתי, זה בידיים שלי!

לאחר שימוש ראשוני התחלתי להשתעמם, חיפשתי את הריגוש כי הלא מדובר בסוג של משחק מחשב, אך מהר הבנתי שגם לו היה לי יותר כיף, גם אז לא הייתי מתמיד בתרגול, הרי זו הבעיה של מי שיש לו הפרעת קשב: לדחות למחר את מה שצריך לעשות היום.

אבל, התובנה הייתה! ידעתי כי צריך לעבוד ראשית על המוטיבציה ומשם יבוא הרצון להתמיד באימון.

אגב, כעידוד המוטיבציה אני נזכר בסנאי של הסרט עידן הקרח,  זוכרים את המרוץ  שלו אחר האגוז? לא משנה כמה פעמים הוא נפל, הוא נשאר "נעול" במטרה להשיג את האגוז. אחרי כשבוע, התרגול היומיומי כבר לא הווה עבורי בעיה, מה גם שנדרשת ממך רק חצי שעה. אחרי כחודש וחצי בלבד ואני מרגיש מרוכז יותר, אם כי חייבים להמשיך להתאמן כי את התוצאה המשמעותית לא רואים אחרי תקופה כה קצרה.

הסיפוק העיקרי שלי בעקבות השימוש בתוכנה הוא שאני "לוקח את החיים לידיים". ההצלחה שלי תלויה רק בי. נכון, אף אחד לא מושלם, אך במקום לקטר או להסתמך רק על תוספי תזונה או תרופות, אני "מאמן את המוח" ומכשיר אותו כדי שהוא ,כן הוא, יצליח לשרת אותי ויעזור לי להתגבר על הקשיים בעת ההתקדמות קדימה –  בזכות האימון היומיומי ולא בחסד.

תודה ענקית לאטנגו על מתן כלי עבודה למימוש הפוטנציאל האישי!!!

בברכה ,יאן.

המאמר אינו פתוח לתגובות